הדין העברי מבחין בין צרכים הכרחיים של הילד לבין אילו שאינם הכרחיים:
"צרכים הכרחיים" - צרכים שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים. בין היתר מדובר על: מזון, ביגוד, הנעלה, חינוך, מדור וצרכים רפואיים.
בפסק דין מיום 20/1/03 קבעה כב' השופטת שטופמן מבית המשפט המחוזי בת"א (בר"ע 1895/02 ב.י נ' ב. נ), כי "צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות משהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן".
צרכים שהינם מעבר לצרכים ההכרחיים: כל הצרכים שאינם בסיסיים ושהילד הורגל אליהם, לרבות: חוגים, מתנות לימי הולדת, דמי כיס, שיעורים פרטיי ם וכו'.
מזונות מדין צדקה:
המשפט העברי קבע 3 תנאים לצורך חיובו של אדם במזונות אדם אחר:
האדם אותו מבקשים לחייב במזונות צריך להיות "אמיד" – מי שיש בכוחו לזון את עצמו על-פי צרכיו ועדיין נותרת בידו יכולת כלכלית.
האדם האחר הוא "נצרך" – אדם שאין בכוחו לדאוג לצרכיו.
היקף חובת המזונות הינה כדי מחסורו של הנצרך – בהתאם לרמת החיים אליה נזקק הנצרך ואליה הורגל. ההפרש שבין מזונות הכרחיים לבין הרמה שבה חיו הילדים ואשר לה הם ראויים – זו חובת המזונות מדין צדקה.
יש לציין כי חובת המזונות מדין צדקה חלה גם על האב וגם על האם ללא קשר לגילו של הילד.