חזקת הגיל הרך

 

baby_hand_adult_handהן הדין העברי והן המחוקק האזרחי ובתי המשפט האזרחיים קובעים, כי בגיל הרך, כלומר עד גיל 6, טובת הילד והילדה הינה לגדול אצל אמם.

במשפט העברי – עד גיל 6 מקומם הטבעי של הילדים, בנים ובנות, הוא אצל האם, וזאת משום שהאם מסוגלת לתת טיפול מסור ונכון יותר מהאב בגילאים אלו. לאחר גיל 6 הבנים עוברים בד"כ לבית האב על מנת שזה ילמדו תורה ("ושיננתם לבנך") והבת נשארת אצל אמה לעולם. כאמור, המחוקק האזרחי אימץ חלק מהכללים הללו.

יש לציין, כי בשנים האחרונות מסתמנת ביקורת כנגד ההנחה הכמעט גורפת לפיה ילדים בגיל הרך הינם בתחומה הייחודי של האישה. נשמעות דעות לפיהן החזקה גורמת לצמצום תפקידו ותפקודו של האב, שכן נוצרים מצבים בהם האם יכולה לשלול מהאב את הזכות לפגוש את ילדו בנימוק כביכול של טובת הילד.

ועדת שניט וחזקת הגיל הרך:
בשנת 2005 הוקמה ועדת שניט – "הוועדה הציבורית לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין". מטרת הועדה היתה לבחון את הכללים הקיימים לחלוקה ושיתוף באחריות ההורית כאשר ההורים לא חיים יחדיו. על הוועדה הוטל לבחון, בין היתר, את הצורך לשנות את חזקת הגיל הרך. בשנת 2008 פרסמה הועדה דו"ח ובו המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך.

עם זאת בית המשפט העליון עדיין נוהג ליישם את חזקת הגיל הרך ודורש ראיות כבדות משקל לשם סטייה מהחזקה.
כך, למשל פסק-דין של בית המשפט העליון מיום 2/4/2014 בע"מ 1858/14 פלוני נ' פלוני: בעת הפירוד היה הקטין בן 6 חודשים. שני ההורים הגישו תביעת משמורת.
בדו"ח המסוגלות ההורית הראשון שהוגש לביהמ"ש הומלץ על משמורת משותפת, תוך שהקטין ימשיך להתגורר עם אמו.
דו"ח מסוגלות הורית שני המליץ אף הוא על משמורת משותפת.
דו"ח מסוגלות שלישי קבע כי מסוגלותו ההורית של האב עדיפה על זו של האם והמליץ על הענקת המשמורת לאב.
בית המשפט לענייני משפחה הורה על העברת המשמורת הפיסית הקבועה של הקטין לידי האב.
בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה וקבע שהמשמורת תהא אצל האם, תוך שהוא קובע כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בקביעתו שחזקת הגיל הרך נסתרה במקרה הזה.
בית המשפט העליון לא התערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי כשהוא מציין כי "הטעם העיקרי הוא בחזקת הגיל הרך.. החזקה כפופה כמובן לטובת הקטין אשר היא בראש כל השיקולים, אך אין בידינו לומר שהוטתה הכף במקרה זה, וכי נתקיימו סיבות מיוחדות השוללות את החזקה".

להלן ציטוט מתוך נימוקי של בית המשפט העליון:
"תחילה שתי הערות: ראשית, אין חולק על מסוגלותו ההורית של המבקש – שאפשר להבין ללבו – ועל אהבתו לבנו, כמו על הצורך לקבוע הסדרי קשר וראיה נרחבים ככל הניתן, שיאפשרו לו למלא חלק ראוי ומשמעותי ביותר בגידול בנו. שנית, איננו מתעלמים מן הקולות – לרבות דו"ח ועדת שניט – הקוראים לשינוי בחזקת הגיל הרך, נוכח תהליכים חברתיים שעיקרם בשילוב שבין עליית מעורבותם של אבות בגידול ילדים לעומת המשפחה המסורתית, ועליית השתתפותן של נשים בשוק העבודה על כל המשתמע. קולות אלה בודאי יידונו במקום המתאים, ואיננו נוטעים מסמרות לגבי התוצאה האפשרית של רפורמה כזו או אחרת, העשויה ללבוש צורות שונות. ואולם, אנו אין לנו אלא החוק כמות שהוא, ולפיו חלה בענייננו, בקטין שטרם מלאו לו שש, חזקת הגיל הרך. לסתירת חזקה זו מסיבות מיוחדות, על פי סיפת סעיף 25 לחוק, יש צורך בראיות כבדות משקל, מטבע הדברים. כאלה אינן מתקיימות דיין בענייננו. ..

אכן, אין בידינו לסתור את חזקת הגיל הרך בנידון דידן. גם אם המשיבה, לשם פיתוחה המקצועי, היתה עסוקה תקופות ארוכות שבהן נפל נטל הגידול יותר על המשיב – ולעניין זה לא היה מקום להטיל בה דופי – היא התחייבה במסגרת ההליכים, ואנו רושמים זאת, כי משתעבור אליה המשמורת תפנה את כל השעות הנחוצות להיות עם הקטין. אנו סבורים, כי הסדרי הראיה שיקבע בית המשפט לענייני משפחה צריכים לגלות נדיבות כלפי המבקש, לרבות סופי שבוע מוגברים (…), הסדרי יום לינה באמצע השבוע וכדומה. כמובן ייטב אם תחול התקרבות פיסית במקומות המגורים, בלא שניטע מסמרות. …".


קיימים טעמים כבדי משקל שבהתקיים ניתן יהיה לסטות מחזקת הגיל הרך. בתיקי משמורת כל מקרה נבחן ע"פ נסיבותיו, כאשר רק "טובת הילד הספציפי" עומדת לנגד עיניו של בית המשפט. פסקי דין שונים קבעו כי חזקת הגיל הרך היא רק אחד השיקולים שיש לקחת בחשבון בשאלת המשמורת, כאשר ההכרעה צריכה להיעשות בהסתמך על חוות דעת מומחים ופקידי סעד, התנהגות ההורים ומסוגלותם להציב את טובת הקטין לנגד עיניהם.

 בתמ"ש 56724-11-13 קובעת השופטת איריס ארבל אסל:
"תדע כל אם עבריה, העושה שימוש ציני ומבאיש בחזקת הגיל הרך, כי במידור האב או בהדרתו מחייו של הקטין היקיר לשניהם אין היא מענישה את האב ומעצימה את ניצחונה עליו, כי אם פוגעת מניה וביה בקטין; בצורך ההכרחי שלו לחוות דמות אבהית לשם התפתחותו בכל אספקט של החיים. התנהגות זו של האם עלולה לשמש כחרב פיפיות בבוא היום, עת יגדל הילד ויהיה בעל מחשבות עצמאיות, או אז תהיינה בו הבינה והדעת להעלות בפני האם שאלות שאין לבטלן במחי יד בדבר פשר הרחקת האב מחייו כקטין. ואיכה תשיב האם כאשר יתחוור לילדה-שלה שפעלה בדרך עקלקלה וללא לאות על מנת להפריד בינו לבין אביו מולידו?"