יחסי ממון ורכוש

חוק יחסי ממון

זוגות שנשאו לאחר ה- 1/1/74 – חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973

בכל הנוגע לזוגות שנשאו לאחר ה- 1/1/74, מחליף חוק יחסי ממון את הלכת השיתוף שנקבעה בפסיקה.

יש להבהיר, כי חוק יחסי ממון חל אך ורק על זוגות נשואים ולא חל  על ידועים בציבור.

בהתאם לחוק, בהיעדר הסכם ממון בין בני הזוג (או במידה ויש הסכם אולם הוא אינו קובע אחרת), יראו את בני הזוג כמסכימים להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק.

הסדר איזון המשאבים פירושו, שלכל אחד מבני הזוג יש זכות לקבל מחצית מכלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שאין לאזן את שוויים (נכסים שהיו למי מהם לפני הנישואין; נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; גימלה שמשולמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי; נכסים שבני הזוג הסכימו ביניהם בכתב ששויים לא יאוזן).

בשונה מהלכת השיתוף, הזכות לאיזון משאבים איננה מותנית באורח חיים תקין בין בני הזוג ו/או במאמץ משותף לרכישת נכסים ו/או באורך חיי הנישואין. לצורך חוק יחסי ממון, די בעצם עריכת נישואין תקפים על מנת שיחול הסדר איזון המשאבים.

מתי יכול בן זוג לממש את זכותו לאיזון משאבים:
הסדר איזון המשאבים מבוסס על משטר של "שיתוף דחוי למועד פקיעת הנישואין". להבדיל מהלכת השיתוף שמדברת כאמור על "שיתוף קנייני מידי", הסדר איזון המשאבים קובע, כי רק עם פקיעת הנישואין (עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג), נוצר השיתוף בפועל ונוצרת הזכות לדרוש את איזון המשאבים.  

כלומר, זוגות שנשאו לאחר 1/1/74 לא יכולים לחלק ביניהם את הרכוש לפני הגירושין. המשמעות היא גדולה ביותר – מי מבני הזוג שמבקש לחלק את הרכוש תלוי בהסכמת הצד השני להתגרש, ובמידה והצד השני מסרב להתגרש – שני הצדדים צפויים לנהל דיונים בפני בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני.
הדרך להתגבר על כך הינה לערוך הסכם ממון.

איזה משאבים משתתפים באיזון?
במסגרת איזון המשאבים משתתפים כלל הנכסים והכספים של כל אחד מבני הזוג (למעט נכסים שאינם ניתנים לחלוקה, כפי שיפורט בהמשך). מדובר בנכסים שלכל אחד מבני הזוג ישנה בעלות בלעדית עליהם והם רשומים על שם כל אחד מהם בנפרד. למשל – רכב, זכויות סוציאליות במקום העבודה, כספים בחשבון בנק.
חשוב לציין, כי רכוש שרשום ע"ש שני הצדדים – ניתן לפרק את השיתוף בו בכל עת והסדר איזון המשאבים לא חל עליו.

נכסים שאינם ניתנים לחלוקה על-פי חוק יחסי ממון:
בעקרון, כל נכס ניתן לחלוקה בין בני הזוג, למעט:

1. נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
2. גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות.
3. נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

כיצד מתבצע האיזון בפועל:
עורכים רשימה של כל הנכסים המצויים בבעלות כל אחד מהצדדים (פרט לנכסים שאין לאזן את שוויים כאמור). משווי הנכסים הללו יש לנכות את החובות של אותו בן זוג (למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזן את שוויים). אם שווי הנכסים של אחד מבני הזוג עולה על שוויים של נכסי בן הזוג השני, "חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש".

זוגות שנשאו לאחר ה- 1/1/74 וערכו הסכם ממון/גירושין:
חוק יחסי ממון קובע, כי הסדר איזון המשאבים יכנס לתוקף רק במקרה שבו בני הזוג לא ערכו הסכם ממון (או שערכו הסכם ממון אבל הוא לא קובע אחרת).