דירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין

דירת מגוריםעומדים להתחתן ? צברתם רכוש שברצונכם שישאר שלכם מבלי לשתף בו את בן/בת הזוג שלכם ? כדאי מאוד לשקול הסכם ממון

בטח שמעתם כבר על סעיף 5 לחוק יחסי ממון שנועד לשמור על הרכוש שלכם. סעיף 5 קובע, כי עם פקיעת הנישואין כל אחד מבני הזוג זכאי למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים שהיו למי מהצדדים לפני הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.  

מהסעיף עולה לכאורה, שמי שמגיע לנישואין עם רכוש כלשהו לא צריך לערוך הסכם ממון כדי להבטיח שהרכוש הזה, שהוא בא איתו, ישאר שלו לעולמים, גם לאחר הגט.

אבל, היום יש פסקי דין שהולכים ופוגעים בוודאות שלנו ומכרסמים בה. בפס"ד מחודש נובמבר 2006 קובע ביהמ"ש המחוזי (עמ 001055/06 א. ד. נ' ג. ד) כי לאישה מחצית הזכויות בבית הבעל מלפני הנישואין.

עובדות המקרה:

    תאריך נישואין – 1978.
    הדירה בה התגוררו הצדדים במשך 22 שנה נרכשה על-ידי הבעל לפני הנישואין ובמשך 22 שנות הנישואין – היתה רשומה על שמו בלבד.
    הצדדים גידלו בדירה 2 ילדים.
    לאישה היה רכוש משלה – דירה וחנות. שני נכסים אלו הועברו לבעלותה בשנת 1990. בשלב כלשהו היא מכרה את החנות ולא שיתפה את בעלה בכספים שקיבלה מהמכירה.
    כ- 3 שנים לאחר הנישואין הצדדים שיפצו את הדירה בכספים משותפים.

קביעת בית המשפט לענייני משפחה:

    האישה לא התכוונה לשתף את בעלה בזכויות ובנכסים שהיו בבעלותה (דירה + חנות).
    הצדדים לא חיו בהרמוניה והיחסים ביניהם היו מתוחים ואף החריפו בעת בירור התביעות.
    הבעל לא התכוון לתת לאישה חלק כלשהו בדירה. אם היה מתכוון היה רושם זאת גם על שמה.
    גם אם נערכו שיפוצים בדירה, הם היו בהיקף קטן לצורך השימוש שנעשה בדירה.

המסקנה:

"הנסיבות אינן מצביעות על כוונת שיתוף בנכסים, ולכן דירת המגורים שהיתה בבעלות הבעל טרם נישואיו, לא היה נכס ש"נספג" לנכסי המשפחה ואשר האישה הפכה לשותפה בזכויות בו".

האישה לא אמרה נואש וערערה  לביהמ"ש המחוזי בת"א -

הרכב של 3 שופטים: יהושע גרוס, אסתר קובו ומיכל רובינשטיין

"החיים בדירה האמורה, גם אם לא היו הרמוניים לאורך כל הדרך, הרי היו בגדר חיי שיתוף בין בני זוג במסגרת חיי משפחה רגילים, עם עליות ומורדות… כאשר אנו מדברים על חיים הרמוניים אין הכוונה לאוטופיה, שכן משברים בחיי בני הזוג אינם דבר יוצא דופן, מה גם שאינם שוללים את המאמץ המשותף המושקע בקן המשותף ובגידול הילדים".

ציטוט נוסף ומעניין – "אין בעובדה כי הדירה היתה רשומה על שם הבעל בלבד כדי לחבל בזכויותיה של המערערת בדירת המגורים, והרישום הפורמלי אינו מלמד על כך שלא היתה כוונת שיתוף. … במשך 22 שנה לא ניתן לכך כל ביטוי מהותי וחריג המעיד על כך שדירת המגורים תשאר קניינו הוא, לבד מאמירות פה ושם שהוא "יזרוק" את המערערת החוצה, אמירה שהיתה ביטוי לאלימות מילולית ברגעי משבר".

המסקנה:

"אם בני זוג חיו עשרות שנים יחד בדירה אחת אמת המידה אינה יכולה להיות רק שאלת הבעלות מלפני הנישואין, ויש להביא בחשבון את מערכת היחסים בכללותה…

על אף שהדירה נרכשה על ידי המשיב טרם הנישואין – הנסיבות מעידות כי החיים המשותפים בה לאורך שנים, גידול הילדים, הרחבת הדירה ושיפוצה, התרומה הכלכלית ההדדית של הצדדים, החשבון המשותף ועוד. כל אלו מעידים על כוונה של שיתוף ואיזון המשאבים גם בה.. אשר על כן, הערעור בענין זה מתקבל ואנו קובעים, כי המערערת זכאית למחצית מן הזכויות בדירה זו".

הבעל ערער (בקשת רשות ערעור) על פסק-הדין לבית המשפט העליון – בעם 10734/06 פלוני נ' פלונית.

ביום 14/3/07 הערעור נדחה.

המסקנה – כיום, יותר מתמיד, מומלץ לאנשים שעומדים להתחתן ו/או שהתחתנו כבר ויש להם רכוש מלפני הנישואין – לערוך הסכם ממון.

 

לפרטים נוספים

ארנונה – כתב עת למשפט מסים ונדל"ן
מגזין ברשת וניוזלטר – מאמרים, כתבות, פסקי דין, בתחומי המשפט הכלכלה והמקרקעין.