עילות גירושין לבעל

כתובה1. טענת הבעל שהאישה סובלת ממום כלשהו:

מדובר במומים גופניים שמסירים את חיוב הבעל לחיות עם האישה חיי אישות.
צריך להיות מדובר במומים שלא היו יודעים לבעל והוא גם לא יכול היה לדעת עליהם. אם הוא ידע או יכול היה לדעת עליהם לפני הנישואין, ובכל זאת נישא לאישה, או אם נודע לו או היה יכול לדעת עליהם אחר כך ובכל זאת המשיך לחיות עמה, לא יוכל לחייב אותה לקבל גט.
אם המומים נוצרו לאחר הנישואין  – אין כאן עילה לגירושין.
הכלל הוא שזכות הבעל לחיוב האישה לגט קיימת בכל אותם מקרים שבהם האישה היתה זכאית לחייבו בגט אם המומים היו אצלו.

2. הבעל חי עם האישה 10 שנים והיא לא ילדה:

אם הבעל מעוניין לגרש את אשתו מסיבה זו, ובית הדין משוכנע כי דרישתו כנה מפני שהוא רוצה ילדים, והאישה לא יכולה להוכיח שהמניעה בבעל, הבעל זכאי לדרוש את חיובה לקבל גט. אם האישה תסרב לקבל את הגט – הבעל רשאי לבקש היתר ממאה רבנים לשאת אישה שנייה.
אם ברור שהמניעה האי מהאישה, למשל שהיא עקרה, יתכן שניתן לחייבה וגם לכוף עליה לקבל גט, ואפילו לפני שחלפו 10 שנים.

3. חיוב האישה לגירושין מטעמים שבהתנהגותה:

גם כאן הזכות לגירושין קיימת רק אם התנהגותה של האישה כלפי הבעל היא כזאת שאין לדרוש ממנו שימשיך לחיות עמה.

א. "עוברת על דת משה": אישה המכשילה את בעלה (מתוך כוונה רעה) על ידי זה שביודעין מביאה אותו לעבירות על דיני הדת – למשל, מאכילה אותו אוכל טרף באומרה שמדובר באוכל כשר, או שקיימה עמו יחסי מין בזמן נידתה.
יודגש, אין לבעל תביעה כנגד האישה אם הוא עצמו רגיל לעבור עבירות כאלה.

ב. "עוברת על דת יהודית": מקרים בהם הבעל מוכיח שהאישה רגילה לעבור על מנהגי הצניעות או להתנהג בדרך פריצות, לקלל אותו, להעליבו, להכותו וכו'. עילה קיימת רק עם יש במעשי האישה הפרעה מכוונת בחיי משפחה משותפים תקינים עם בעלה, ולכן לא די במעשים בודדים של האישה אלא יש צורך בהתמדה או כוונה רעה.
אם לאחר שיקול כל הנסיבות מגיע בית הדין למסקנה כי העובדות מחייבות לפסוק גירושין – רק אז תתקבל התביעה.

ג. הבעל טוען כי האישה אשמה במעשי כיעור: מדובר על מעשים מכוערים שלפי ראות עיני בית הדין יש בהם כדי להצדיק את החשד החמור שהאישה זנתה תחת בעלה, למרות שאין עדים לזנות ממש.
הבעל צריך להוכיח את טענתו באמצעות 2 עדים.
אם מעשי הכיעור הוכחו (כלומר, אם אכן האישה חשודה כמי שזנתה), הבעל זכאי לגרש את אשתו, אך הוא לא מחוייב לגרשה – האישה לא אסורה עליו והוא רשאי לסלוח לה ולהמשיך לחיות עמה.
אם הבעל דורש לגרשה – הוא זכאי לפסק דין לגירושין.

ד. אישה שזנתה תחת בעלה: כאשר האישה זנתה תחת בעלה, כלומר בגדה בו, מרצונה – הבעל אינו רשאי לסלוח לה ואסור לו להמשיך ולחיות עמה חיי אישות. הבעל יכול לדרוש לחייב את האישה בגט ואם היא תסרב, ניתן לכפותה לקבל גט. אם לא ניתן לכפות את הגט, בית הדין יתיר לבעל לשאת אישה שנייה
הבעל צריך להוכיח את טענתו באמצעות 2 עדים.
מעניין לדעת: אשת איש שנאנסה אסורה לבעלה רק אם הוא כהן. לעומת זאת אשת ישראל שנאנסה, מותרת לבעלה.