משמורת משותפת

 

בדרך כלל בית המשפט יעניק את המשמורת הייחודית על הקטין לאחד ההורים – זה שנראה כי יכולתו ורצונו מועדפים במילוי חובת ההורים כלפי הילד, כאשר בפועל, במרבית המקרים, מדובר באם.
עם זאת, יש לציין, כי בשנים האחרונות ישנם יותר ויותר מקרים בהם אבות מעוניינים לקבל את המשמורת המלאה על הילדים (או לפחות משמורת משותפת) והם פונים לשם כך בתביעה לבית המשפט. בנוסף, רווחים יותר המקרים בהם האם מוותרת על המשמורת על הילדים לטובת הקריירה בעוד האב הוא זה אשר מתפקד כהורה משמורן.
ואכן, במקרים בהם שני ההורים שקולים ביכולתם וברצונם למלא את חובותיהם כלפי הילד, גדלים הסיכויים כי בית המשפט יתן צו למשמורת משותפת, וזאת ככל שהדבר עומד בקנה אחד עם טובת הילד.

משמעותה של משמורת משותפת:
המשמורת המשותפת באה לידי ביטוי בכך שנטל הטיפול היומיומי בילדים מתחלק בצורה שווה בין ההורים. במצב של משמורת משותפת הקטינים שוהים עם כל אחד מההורים זמן שווה (או כמעט שווה), כאשר הילדים מחלקים את זמנם בין שני בתי ההורים על כל המשתמע מכך.

הביקורת כנגד משמורת משותפת:
הספרות העוסקת במדעי ההתנהגות מותחת לא מעט ביקורת על מוסד המשמורת המשותפת. הטענה היא כי בדרך כלל המשמורת המשותפת לא משרתת כלל את טובת הילד אלא נותנת עדיפות ל"זכות ההורות", כלומר זכות ההורה למשמורת על ילדו. לדעת מומחים, המשמורת המשותפת מבטאת חוסר יכולת של ההורים להעמיד לנגד עיניהם את צרכי ילדיהם על פני הצורך האישי שלהם.

המצב בפועל בפסיקת בתי המשפט:
בתי המשפט ערים ומודעים לביקורת הקיימת כנגד מוסד המשמורת המשותפת, ובהכירם את נסיבות התיק המונח לפניהם, הם נוקטים בזהירות רבה בכל הנוגע להחלטה בדבר משמורת משותפת.

הפסיקה הציבה מס' תנאים מצטברים שצריכים להתקיים על מנת שינתן פסק-דין למשמורת משותפת:

    1. מסוגלות הורית שווה בין ההורים;
    2. אפשרות לשיתוף פעולה מלא בין ההורים;
    3. תקשורת טובה ומלאה בין ההורים;
    4. מגורי הורים סמוכים זה לזה אשר יאפשרו לילדים שלא לשנות את תנאי סביבתם.

לאור האמור לעיל, קל להבין, כי בפועל המקרים בהם בית המשפט אכן קבע משמורת משותפת הינם מעטים.

השפעתה של משמורת משותפת על מזונות הילדים
במצב של משמורת משותפת תיתכן הפחתה של דמי המזונות, שכן שהאב, באופן טבעי מתוקף היותו משמורן של הילדים, נושא בצרכים רבים שלהם.