יחסי ממון ורכוש

בית המשפט העליון החיל על יחסי ממון בין ידועים בציבור את הלכת השיתוף שחלה על זוגות שנשאו לפני ה- 1/1/74. הדבר התאפשר משום שבסיסה המשפטי של הלכת השיתוף הוא בהסכם בין הצדדים ולא בעצם אקט הנישואין – הסכם כזה יכול להתקיים גם בין ידועים בציבור.

ואולם, הפסיקה נזהרת מלקבוע מסמרות:

"…יתכנו מצבים, שבהם עם תחילת החיים המשותפים כידועים בציבור לא יחול שיתוף נכסים בין בני הזוג, אך עם עבור זמן מסוים ועם התייצבות הקשר האישי בין בני הזוג, יחל גם שיתוף נכסים ביניהם, והוא ישתרע, על-פי גמירת דעתם, לא רק על נכסים חדשים שירכשו אלא גם על אותם נכסים שנרכשו בעבר, בטרם התייצבותו של אותו קשר. אף בעניין זה אין לקבוע מסמרות, שכן הכול תלוי בנסיבות החיים המשותפים כידועים בציבור…" (הנשיא ברק בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פד לח (1) 443).

בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, לח (1) 443 קבע כב' השופט בך כדלקמן:

"ההבדל בין זוג נשוי לבין זוג הידוע בציבור כנשוי הוא, לצורך הנושא שלפנינו, רק בכך, שרובץ נטל הוכחה כבד יותר על מי שמנסה להוכיח את כוונת השיתוף בנכסים של ה"זוג הידוע בציבור".
מקובלים עלי בעניין זה דבריו הבאים של פרופ' שאוה, במאמרו הנ"ל בעמ' 511-512:

    "לדעתנו, אין כל סיבה שלא להפעיל הלכות אלו גם על בני זוג ידועים בציבור, כשמתמלאים התנאים העובדתיים לכך… יחד עם זאת, ייתכן מאד, כי מידת ההוכחה, הנדרשת מן הידועה בציבור כאשתו לשם הפעלת ההלכות הנ"ל, תהא גדולה יותר מאשר זו, הנדרשת מן האשה הנשואה כדין".