חבות האב במזונות

החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 קובע, כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו … לפי הוראות הדין האישי החל עליו…". הדין האישי החל על יהודים הינו הדין העברי.  כך למעשה, בית המשפט לענייני משפחה פוסק מזונות בהתאם לכללים השאובים מהדין העברי, כאשר במהלך השנים "פיתחה" הפסיקה את הכללים על מנת להתאימם לרוח השעה.

כשמדברים על מזונות ילדים יש חשיבות לגיל הילד:

ילדים עד גיל 15:
באופן עקרוני, כשמדובר בילדים עד גיל 15, חלה על האב חובה אבסולוטית בלעדית לזון אותם ולספק להם את כל צורכיהם הבסיסיים, כלומר צרכים שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים. כשמדובר על צרכים שהם מעבר להכרחיים (ועד לרמה אליה הורגלו הקטינים) – ניתן לחייב בכך הן את האב והן את האם, וזאת מכוח "דין צדקה".
(לגבי ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 החיוב איננו מדין תורה אלא מכוח תקנות הרבנות הראשית אשר החילו את חובת האב במזונות ילדיו ההכרחיים עד גיל 6 גם לגילאים שבין 6 ל- 15).

ילדים בין גילאים 15 ל- 18:
חובת המזונות בגילאים אלה מקורה בדיני הצדקה שבמשפט העברי, כשחובה זו חלה הן על האב והן על האם וזאת בהתאם ליחס שבין הכנסתם.

מזונות בתקופת השירות בצה"ל:
בית המשפט העליון קבע, כי הורים חייבים במזונות ילדיהם במהלך תקופת שירותם בשירות חובה בצה"ל, שכן גם בתקופה זו מתקיימת תלות מסויימת של הילד בהורה. החל מסיום התיכון ועד סוף השירות הצבאי הסדיר, יעמדו לבגיר דמי מזונות בשיעור של 1/3 מסכום המזונות שנפסקו לו בתקופת קטנותו.

זהות התובע כשמדובר בילד בגיל 18 ועד גיל 21:
כאמור, בשנים האחרונות הורחבה חובתו של הורה לזון את ילדיו גם בהיותם בגירים. הפסיקה קבעה כי בנסיבות אלה קמה לילדים שגילם מעל 18, הזכות לתבוע מזונות מאביהם באמצעות תביעה אישית ועצמאית שלהם.

בפסק-דין מיום 5/5/05 (בע"מ 5267 סוניס נ' סוניס) התמודדה כב' הש' פרוקצ'יה מבית המשפט העליון עם מקרה בו אם הגישה תביעת מזונות בשם בנה הקטין בטרם הגיע לגיל 18, ובמהלך בירור התביעה הבן בגר והתגייס לצבא. השאלה שעמדה על הפרק – האם יכולה האם לכלול בתביעה גם דרישה למזונות המתייחסים לתקופת השירות הצבאי של הבן או שמא הבן חייב להגיש תביעה עצמאית ?

הש' פרוקצ'יה התייחסה לטענת האב ולפיה על הבן להגיש תביעה עצמאית משלו וקבעה, כי טענה זו עשויה לגרום לנזק רב למערכת היחסים בין ההורים לילדים, שכן היא מחייבת ילד לתבוע את אביו. בנוסף, עמדה כזו מעמידה את האם לחסדי תביעתו של הבן – ירצה יתבע את אביו, לא ירצה – יותיר את האם לשאת בנטל מזונותיו בעת שירותו הצבאי. השופטת קובעת, כי "תוצאה כזו אינה רצויה, והיא אינה משרתת תכלית צודקת והוגנת".